פרק 1
אלונה…??׳ נשמע קול לוחש חצי קטוע.
את שומעת אותי?
-מי זה ? נשמע קול רדום מאוד מהצד השני.
׳את יכולה לבוא? אני מתחנן…׳ המחיש הקול ללחוש ולהיקטע
אלונה התיישבה במיטה מגרדת את עיניה.
׳יואב, זה אתה??׳
׳כן, תצילי אותי, בבקשה׳
׳איפה אתה???׳
׳יואב, איפה אתה נמצא??? אני אבוא אני מבטיחה..׳
׳יואב??…׳
צפצוף נשמע והשיחה התנתקה.
היא ניסתה לראות את המספר האחרון ולחזור אליו. ׳השיחה מועברת לתא הקולי…׳ היא ניתקה וזרקה את הפלאפון חזרה על המיטה.
בריצה , תוך כדי שהיא נפטרת מכותונת הלילה שלה וסוגרת את החזיה, היא חטפה את מכנסי הג׳ינס שלה מהכיסא ומיהרה אל הדלת הכניסה.
קושרת את הצעיף ולובשת את המעיל השחור שלה.
אלונה חטפה מהר את מפתחות האוטו וארקה אחריה את הדלת.
הגשם הכה חזק בחלונות האוטו הקטן שלה.
הוויז בינתיים הראה 25 דק׳ עד פתח תקווה. יואב תמיד בורח לשם היא חשבה לעצמה.
הטלפון צלצל ואלונה מיד ענתה.
-יואב? זה אתה, יואב????
׳מאמי, מי זה יואב…חזרתי הרגע ואת לא בבית? איפה את?׳
-יואו, מאמי, תקשיב בוא לא נדבר על זה עכשיו. אני אחזור הביתה ואספר לך הכל. לא יכולה לדבר כרגע
היא הסתכלה מסביבה, כביש כמעט ריק. ורמזור שמרגיש כמו נצח עד שיתחלף.
היא השעינה את ראשה אחורה לתוך הכרית של המושב ולרגע עצמה את עיניה.
צפצוף חזק הבהיל אותה, הרמזור התחלף לירוק.
הגשם התחזק וקשה היה לראות משהו.
אלונה המשיכה לנסוע, מאיטה ומביטה בצדדים, מחפשת מישהו.
היא פנתה שמאלה ונכנסה לרחוב אותו הכירה מפעמים קודמות כשכבר נסעה לחפש את יואב בעוד אחת הבריחות שלו מלפני שנתיים מהמעון בו עבדה עם נערים בסיכון.
הרחוב היה שומם ואפילו החתולים שבדרך כלל הקיפו הצפרדע הירוק הגדול כמו להקה לא היו שם.
היא הגיעה למבוי סתום והחלה לנסוע רוורס. היא עצרה קצת אחריה הכניסה לרחוב על יד פיצוציה שהייתה פתוחה.
בחור קצת נמוך עם זקן עבה וכובע גרב , לבוש שחור ישב חצי שכוב בכיסא שלו בעמדת הקבלה. הוא הבחין באלונה נכנסת והמשיך לצפות במסך הפלזמה שהיה תלוי ממש ממולו.
היא ניגשה ישר אליו.
׳לילה טוב..׳
-לילה טוב
-ראית פה אולי חבורת נערים מסתובבת? אחד גבוה כזה רזה עם שיער קצר אולי וג׳ינס קרוע?
-למה, את שוטרת?
לא, רק מחפשת מישהו שנמצא בצרה.
-אחות של מישהו.?
-לא…
המוכר הביט בה במבט לא מבין.
אז את מי את מחפשת?
לא משנה, מישהו שהתקשר אליי ואמר שצריך את עזרתי..
היא באה לצאת מהחנות.
-חכי רגע, מה ככה באמצע המבול הזה את חושבת למצוא את המישהו הזה?
-יש לך פתרון יותר טוב? היא שאלה…
אולי קפה, לדרך או משהו…
היא שחררה אנחה של שחרור קל
2 דקות, עליי כפרה
הוא ניגש מהר אל המכונת אספרסו מאחוריו ומיהר לדחוף קפסולה לתוכה.
הוא מיד הגיש לה ספל קטנטן עם קפה עם ריח משגע שהתפשט בכל החנות.
-תודה היא חייכה חיוך נבוך ולגמה מהקפה.
-הכי טוב שלי, לאטה גראנדה מקיאטו… הוא חייך אליה, גאה בעצמו.
טוב תודה, כמה אני חייבת לך? היא שלחה את ידה לתיק מחפשת את הארנק.
-עזבי כפרה, עליי…
היא הרימה את עיניה והביטה במוכר הנדיב.
-עזוב נו, לא נעים…תן לי לשלם לך..
הכל טוב כפרה, כולה קפה…
היא חייכה לוגמת שוב מהקפה ומשאירה את הכוס על הדלפק. תודה, היא חזרה שוב ויצאה מהפיצוצייה.
אלונה נכנסה לאוטו. כל החלונות היו מלאי אדים. היא הדליקה את החימום והדליקה את הפלאפון.
היא התחילה לגלול את רשימת אנשי הקשר שלה לאט לאט…
בוחנת כל שם היא הזיזה באיטיות את האצבע וממלמלת כל שם שקראה.
אשר-חוקר משטרה,
איריס מחוז מרכז,
חגי-סיור גבעתיים
היא המשיכה למלמל לעצמה…
לפתע היא עצרה. ״רן״ היה רשום על המסך.
היא הפסיקה לגלול ונעצרה מביטה על השם.
אצבעה נעה קלות ללחוץ על השם כדי להתקשר אך עצרה.
היא נשכה קלות את שפתה והוציאה אוויר בכבדות.
שיער קשה וגולש של גבר עם זקן עדין התעופפה בדמיונה. היא התרכזה בפינות פיו כשחייך קלות והחל לצחקק. הסנטר החד שלו והזיפים בצידי פניו.
דפיקות קלות על החלון החזירו אותה למציאות. המוכר דפק על החלון הדלת שממולה.
היא פתחה והוא מהר נכנס פנימה תופס מכסה מהגשם שירד בחוץ.
-תקשיבי, אני לא יודע את מי את מחפשת, אבל נראה לי שזה רציני. שאת רצינית
הוא הסתכל על אלונה.
-זה קרוב משפחה או משהו? זה שאת מחפשת?
-לא בדיוק. נער שהיה באחריותי ואני מנסה למצוא.
הייתה פה איזו חבורת נערים לפני בערך שעתיים. הם הסתובבו ממול עשו קצת רעש. אחד אפילו נכנס רצה שאמכור לו בירות אבל סילקתי אותו.
הוא הושיט לה כוס חד פעמית. ׳קחי, שיהיה לך. קצת תתחממי׳
היא לקחה את כוס מידיו והניחה בין המושבים.
׳תודה, אתה מקסים…׳ היא אמרה בחיוך.
׳תראי, אני יכול לעזור לך עם החיפושים אם את רוצה..׳ הוא הציע והביט במבט מלא ציפיה.
ומי יישאר בפיצוציה? אלונה התעניינה..
׳אה, אל תדאגי כפרה, בדיוק חבר בא להחליף אותי, סיימתי משמרת׳
-טוב, נו..
חכי לי פה. אני שניה חוזר… הוא יצא זריז מהאוטו ורץ בגשם חזרה לפיצוצייה.
אלונה חייכה ולגמה מהקפה הטרי והחם.
כעבור -2 דקות הוא חזר ונכנס חזרה.
הם התחילו בנסיעה ברחבי פתח תקווה.
׳הכי טוב לחפש בדרום העיר…בדרך כלל שם כל האקשן והבעייתיים׳
אלונה הייתה מרוכזת בנסיעה והביטה בכביש, מדי פעם מנסה לזהות מישהו בשולי הכביש או על מדרכות הרחובות בהם עברו.
היא הושיטה את ידה אל עבר הכוס. הגבר לצידה הביט בידה השחומה שרק הבקי האור מבחוץ האירו בחשכה. על אצבעה הייתה טבעת עדינה ודקה עשויה מכסף. ציפורניה היו שקופות עם גוון לבן ורוד עדין.
הוא נתקע במבטו. אלונה שמה לב לזה ויישרה שוב מבט אל הכביש.
׳את האתיופית הכי יפה שראיתי…׳ לפתע הוא אמר.
אלונה לא סובבה את הראש וחייכה בביישנות כך שלא יראה..
׳באמא שלי…׳ הוא המשיך עם המחמאות.
׳אז בגלל זה הקפה?…׳ היא עקצה ועשתה פרצוף רציני.
פניו של הגבר מיד התקשו והוא ישר ענה ׳מה הקשר?….׳ נלחץ מתשובתה…
רק אומר שאת יפה.
׳למה, כי אני אתיופית?׳ היא המשיכה …
הגבר, מבולבל עוד יותר המשיך לחזור על אותה השאלה ׳מממה, מה הקשר.? , לא, את פשוט יפה.׳
לא בגלל שאת אתיופית..
אבל אני אתיופית.
היא המשיכה בפנים רציניות ביותר.
הוא שתק והפסיק לענות.
לבסוף אלונה הביטה הצידה וחייכה אליו. היא קרצה לו
׳סתם, צוחקת איתך… תודה על המחמאה.׳
אנחת רווחה נשמעה מצידו של הגבר..הוא הוריד את הכובע גרב וניגב בו את פניו המזיעות ספק ממבוכה ספק מהחימום באוטו.
׳אביעד…׳
היא שוב הביטה בו.
׳אלונה. נעים מאוד׳ היא חייכה, ממשיכה להתרכז בכביש.
לפתע הוא הצביע על דרך שהובילה אל פרגולה גדולה בקצה הרחוב. תתקדמי טיפה ותעצרי שם. הוא הורה לה בדיוק איפה לעצור.
׳אני אלך אליהם. איך אמרת קוראים לבחור הזה שאת מחפשת?׳
לא אמרתי, קוראים לו יואב…גבוה רזה שיער קצוץ.
טוב, תישארי פה, תכף חוזר
הוא כבש חזרה את הכובע גרב והתקדם אל הפרגולה.
5 נערים ישבו שם כולם על שולחן פיקניק חצי מתנדנד ועישנו סיגריות.
אביעד התקדם לעברם , מכסה את ראשו מהגשם.
הנערים מיד יישרו אליו מבט. הוא התקרב לעברם ונעמד ממש לא רחוק, כך שיוכל להסתתר מהגשם.
׳אה נשמות, מה המצב?׳
אף אחד לא ענה…
׳יש מצב לאיזה סיגריה ככה? הוא פנה אל אליהם.
אחד הנערים שישבו קרוב שלח את ידו להוציא סיגריה אך הנער שישב לידו עצר אותו.
׳וואלה לא מכירים אותך, איך קוראים לך?׳
אני אביעד, הוא ענה מיד מביט בעיניו של הנער השואל.
׳אתה מוכר לי מאיפשהו, אתה לא אח של דוד?׳
וואלה עלית עליי, מה, דומים? שאל אביעד וחייך חיוך רחב שהסתתר מתחת לשפם.
׳וואלה כן, מכיר את אחיך, אחלה גבר..׳ הוא הורה לנער לתת לאביעד סיגריה.
אביעד התקרב יותר ואותו נער גם הדליק לו את הסיגריה עם מצית.
מה אתה מחפש פה? המשיך הנער.
׳מחפש חבר, נתקע בלי פלאפון אמר לי שיחכה לי פה ונעלם המניאק..׳
לא היה פה אף אחד ענו הנערים. אנחנו יושבים פה כבר שעתיים.
׳טפי, חתיכת מניאק, סתם הוציא אותי מהבית..׳ בכעס אמר אביעד.
מי זה? התעניין הנער האמצעי.
׳יואב, רזה גבוה כזה…יער קצוץ׳ הוא אמר ושלח מבט קצרצר מלמטה אל עבר הנערים.
הנערים הביטו אחד בשני..
׳מה לך ולו? ..הם שאלו
-סתם, היה צריך לפגוש אותי פה, רצינו לפגוש עוד חבר. מהפנימיה, אתם יודעים…
הנער האמצעי קם והתקרב אל אביעד. לפתע הוא הצמיד אליו סכין אל הצוואר
׳הלו, מה אתה עושה, מה אתה דפוק?׳ בקול מופתע שאל אביעד.
׳אתה לא מתנהג כמו אח של דוד.. אתה לא סמוי במקרה? מה אתה שואל אותנו שאלות באמצע הלילה?׳ הוא הצמיד את הסכין עוד…
׳תירגע, איזה סמוי, מאיפה הבאת את זה? כולה מחפש חבר…׳
אז לך חפש אותו במקום אחר…הנער הוריד את הסכין. הם הביטו אחד בשני כמה רגעים ולבסוף אביעד זרק את הסיגריה על האדמה דרך עליה והתקדם חזרה . הוא עבר על פני האוטו של אלונה וסימן לה שתיסע מסביב ותפגוש אותו בהמשך.
הוא התחיל לרוץ וכעבור כמה שניות אלונה התקדמה עם האוטו לפגוש אותו בנקודה בה הוא סימן לה.
הנערים בפרגולה נשארו מאחור.
אביעד נכנס זריז לאוטו ומיד הביט במראה לנסות לראות אם מישהו עקב אחריו.
׳סעי ישר ומשם אני כבר אנחה אותך…׳
-נו מה, מה אמרו לך?
הם בוודאות מכירים אותו. הם נלחצו כששאלתי עליו…
אתה מכיר אותם?
הם מכירים את אחי, דוד. ראיתי אותם כמה פעמים בעיר.
אני יודע שהם בעיקר גונבים מחנויות.
-ולמה נראה לך שהם מכירים את יואב? היא שאלה
-כי הם מיד גירשו אותי…הצמידו סכין. הוא צחקק ברמזור הבא ימינה׳ הוא סימן , ממשיך לצחקק.
הם המשיכו בנסיעה עוד כמה דקות עד שאביעד סימן לאלונה לעצור מתחת לבית.
אלונה הודתה לו אביעד יצא מהאוטו . אלונה הסתכלה עליו מתרחק ונכנס לתוך הבניין ואז נסעה משם.
כל הזכויות שמורות2024
השאירו פרטים ונהיה בקשר
