פרק 3

אלונה ישבה ברכב בחניה והשקיפה על החוף בהרצליה. 

כעבור כמה דקות רכב חנה על ידה וממנו יצא רן. 

הוא התקרב אל החלון ונקש עליו קלות. 

אלונה מיד יצאה והם נעמדו אחד מול השניה. הם הביטו אחד בשנייה כלא יודעים מה הלאה.

׳את נראית טוב…׳ אמר רן מניח את בקבוקי הבירה שהביא איתו על האדמה.

אלונה חייכה במבוכה.

הם הביטו בעיניים ומיד התחבקו. זה היה חיבוק חזק צמוד ומלא געגוע. 

הם התקדמו כמה צעדים ולבסוף התיישבו על גג קיר שירד אל החול. 

עשרות פעמים שהם ישבו בעבר בחוף הזה בדיוק באותו מקום, באותה הנקודה. כאילו חוזרים לאותה נקודה באופן אוטומטי. 

הם הביטו כמה שניות אל הים. 

רן סיבב את ראשו אל אלונה. 

׳אז מה היה כזה דחוף׳? הוא שאל תוך כדי שמשחרר את פקק בקבוק הבירה שלו. 

היא המשיכה להביט על הים.

-התגעגעתי, היא ענתה בשקט ובחיוך

רן הביט בה מופתע. ׳שנה לא דיברנו …מה קרה?׳ הוא לגם מהבקבוק.

הבעה של חוסר נוחות חלפה על פניה של אלונה…

-הייתי צריכה לראות אותך

הוא זז במקומו בחוסר סבלנות.

-יואב נעלם.. היא אמרה והצליבה את אצבעותיה ולחצה אותם.

מה חדש? זה קורה כל שני וחמישי.

-רן, הוא נעלם… הוא מסובך.

הוא שוב הביט בה וחזר על שאלתו. מה חדש?

אלונה לקחה נשימה עמוקה והמשיכה. הוא התקשר אליי אתמול וביקש עזרה וניתק. 

-אלונה, אני לא שם יותר, לא חלק מהדבר הזה יותר. 

היא הסתכלה עליו.

-רן, הוא צריך אותנו. אני לא הייתי מבקשת אם זה לא היה רציני כל כך.

הוא שתק ולרגע הוריד את ראשו. 

אלונה, כמה פעמים כבר הצלנו אותו ועוד מאות נערים כמוהו. זה הם, זה מה שהם יודעים.

-אז בעצם מה שאתה אומר, זה שנכשלנו?

הוא לא ענה והמשיך לזוז בחוסר נוחות במקומו.

מה שאני אומר, זה שאנחנו לא יכולים לעזור להם יותר ממה שעזרנו. ז כמו מבוי סתום. 

אלונה הסתכלה עליו. מבטה היה עצוב אך היא יישרה מבט אל עיניו. היא חיפשה אותם, להביט בהם ולנסות לקרוא אותם.

-תסתכל עליי, היא לחשה לו

הוא הסתובב אליה והביט בה. 

-אלונה, אני לא רוצה את זה יותר. באמת. הספיק לי. אני במקום אחר היום. טוב לי. אני לא רוצה להרוס את זה 

היא תפסה את ידו בידה. 

-אנחנו חייבים…. היא ליטפה קלות את פניו 

הוא התקרב אליה. היא הניחה את ראשה על כתפו. 

מה בדיוק הוא אמר? 

אלונה הדליקה את השיחה המוקלטת. 

פתח תקווה? 

-כבר הייתי שם באותו לילה. כלום..

רן הרהר בראשו כמה שניות ושלף את הנייד שלו והביט על השעון. 

הוא חייג ושם על רמקול. 

׳הררי, מה קורה?׳ 

-רן אשכנזי, שניםםםם. מה שלומך?

ברוך השם. איך הולך, איך בפנימייה?

-הכול רגיל, אתה יודע. שגרה. וואו, ממש הפתעת אותי עם הטלפון הזה…

 מה קורה? איפה אתה היום, מה עושה? בהיי טק כמו שרצית?

כן, מפתח אפליקציות. בונה אתרים.

-פשש, אתה נהנה?

מאוד

-כל הכבוד. תמיד ידעתי שיש לך ראש ושתצליח. שתדע לך שאתה מאוד חסר.

וואלה…. רן ענה בחוסר סבלנות

הררי, תגיד לי, יש לך נערים שלאחרונה ברחו?

-למה אתה שואל?

יש איזה עניין, לא לטלפון. מתי אני יכול לפגוש אותך?

-תראה אני קצת עסוק..

הררי, זה חשוב. רן קטע אותו

-מחר ב-10 תבוא אליי למשרד. 

סגור.

 רן ניתק את השיחה

הוא הסתכל על אלונה. 

-שמרת עם מישהו על קשר ?

לא, לא כל כך…

-קשת, מילי, יוגב? 

אפשר לנסות עם מילי…

-חייגי אליה. 

-הלו? מי זה?

מילי, היי, זאת אלונה…זוכרת אותי?

-היי אלונה, כן זוכרת …

מה שלומך? 

-אמממ, בסדר כזה , רגיל…

אלונה החליפה מבטים עם רן.

תגידי מילי, את עדיין במעון?

-כן, למה?

רציתי לשאול אותך כמה שאלות. זה בסדר?

-איזה שאלות?

רן סימן לה עם היד שתתרכך מעט ..

איך בפנימייה? איך הולך לך? התרגלת כבר?

-כן, נחמד כזה. כבר שנה וחודשיים. 

וואו, איך הזמן טס…כל הכבוד לך.

-כן…

ואיך הנערים? כולם בסדר?

-כן כזה..רגיל.

הבנתי…

-טוב אלונה, אני לא יכולה לדבר עכשיו. נדבר אחר כך. ביי

השיחה נותקה.

אלונה הנהנה בראשה בשלילה. 

שניהם הבינו שיצטרכו לנסות דרכים אחרות להשיג מידע.

טוב, יאללה בואי. אמר רן 

הרכבים שלהם עמדו לבד בחנייה. 

הם נכנסו כל אחד לרכבו, רן פתח את החלון והורה לאלונה שתיסע אחריו.

כעבור כחצי שעה הם חנו בשביל שהוביל אל הפנימייה.

רן הורה לאלונה להישאר באוטו ולא להתקדם.

הוא עצמו התקדם ועצר על יד השומר בכניסה.

רן יצא מהאוטו וניגש אל השומר הצעיר שמיד זיהה אותו…

׳רן, יא אח מה קורה.׳?? הוא מיד יצא אליו מהבודקה הקטנה בה ישב ומיד הושיט לו את ידו ללחיצה.

רן לחץ את ידו וטפח על כתפו.

הם נכנסו והתיישבו בתוך הבודקה.

עידן השומר מיד מזג כוס קולה והניח על יד רן שבינתיים התיישב בכיסא מול לוחות הבקרה שעל מסכי המחשב ועקב בעיניו אחרי ההתרחשויות.

׳אז מה איתך, מזמן לא ראיתי אותך…׳ הסב את תשומת ליבו עידן.

רן סובב את מבטו ובחיוך ענה שהוא בסדר גמור והמשיך לבחון את המבנה הקטן בו ישבו.

עידן ששמח מאוד שפגש את רן המשיך לשאול בהתלהבות לשלומו ועיסוקיו.

לפתע הוא עצר והביט בשעון…

׳רגע, אחי, מה. יש לך לעשות כאן בשעה כזאת?, הצוות לא פה, אתה יודע…׳

׳וואלה…׳ רן ענה מעט מבולבל. ׳עברתי בסביבה אז חשבתי לבוא לראות. לא שמתי לב לשעה…׳ וחייך חיוך מרגיע לעידן.

עידן הביט בו במבט מוזר.

-עזוב שטויות, מה קורה, איך אתה, סיימת ת׳תואר וזה??? שאל רן מנסה להסיח קצת את עידן שמצידו מיד מיהר להראות לרן את ספרי הלימוד הפתוחים על השולחן מאחוריו.

זה ׳לא נגמר..אני חולם על קוסינוסים בלילה אחי…׳ הוא אמר בתסכול רב.

-ואיך כאן? כרגיל בלגנים? עושים לך בעיות הילדים? רן התעניין בדרך אגב…

׳דפוקים על כל הראש, תאמין לי. השבוע שרפו ספה באחד הביתנים. הלכו מכות ו-4 ברחו…׳

רן מיד הביט בו ועצר אותו…׳ברחו? מי ברח? מישהו שאני מכיר?׳

עידן הפסיק לספר וניסה להיזכר.. ׳הקבועים, 2 הבאר שבעים, זנדני וטוביאס.׳

הצטרף אליהם גם ההוא הארוך שהיה אצלך…איך קראו לו…יואב נראה לי…

רן הביט יישר את מבטו לנקודה אחת בקיר…׳יואב אתה אומר..׳ הוא מלמל

-כן..בא חיכה להם שם בפינה, עידן הצביע מבעד לחלון. הם יצאו וברחו כולם.

-אתה זוכר מתי זה היה..?

יום שלשי, בלילה נראה לי, היה במשמרת של פנחס…

רן המשיך לבהות בנקודה בקיר.

למה מה אכפת לך? מה אתה בקשר איתם? אתה כבר שנה לא פה , לא?

-כן, כן בטח אחי. לא בקשר איתם, מה אני צריך אותם? רק כאב ראש…

-חופשי כאב ראש, עושים סמים כאילו זה עוגיות עבאדי.

רן הפסיק לבהות בנקודה וקם ממקומו. הוא לקח שלוק מהקולה והניח את הכוס החד פעמית על השולחן טפח על כתפו של עידן.

׳צריך לחלום על בנות, ורצוי יפות…לא על קוסינוסים אחי.׳ טפח שוב ויצא.

עידן המבולבל ליווה אותו החוצה.

רן הסתובב אליו לפני שהלך ׳אל תגיד לאף אחד שהייתי, אני רוצה לעשות הפתעה..׳ והלך.

רן נכנס לאוטו והתקדם אל אלונה.. ׳ברח עם הרביעייה הקבועה. כמעט בטוח שהם אצל ההומלסים׳ הודיע רן בביטחון תוך כדי שהוא מחפש משהו בתא הכפפות.

הוא הוציא כובע גרב וזרק אל אלונה דרך החלון.