פרק 2

הדלת נפתחה קלות ואלונה נכנסה פנימה סוגרת אותה אחריה. 

היא תלתה את המעיל על מתלה ובצעדים כבדים ניגשה לחדרה. 

ניר ישן על הצד ונחר קלות. היא הביטה בו וחייכה, פושטת את החולצה והג׳ינס ומתכסה בכותונת לילה שלה. 

היא נכנסה בזהירות למיטה ונשכבה על הגב, מביטה לתקרה. 

היא שמעה את ניר מפסיק לנחור ולאט מתהפך ומסתובב אליה. הוא שלח יד ואחז בידה. 

היא מעט הסיתה את מבטה אליו ולאט נשכבה על הצד להביט בו חזרה.

׳איפה היית?…מה קרה׳? שאל ניר חצי רדום.

היא שתקה.

הוא פתח את עיניו לרווחה ונשען בראשו על ידו הימנית. מבטו התחלף למודאג. ׳שוב?׳ הוא שאל.

היא הנהנה בראשה במבט חצי מתנצל. 

׳למה את עושה את זה לעצמך? דיברנו על זה…׳ 

-ניר, אני מזה לא רוצה לדבר על זה עכשיו. אני גמורה מעייפות…

׳את שמה לב שכל פעם שאנחנו מדברים על משהו חשוב את מחליפה נושא או עייפה.

מי זה הפעם? שוב אחד העבריינים הקטנים האלה? 

-ניר, די, אל תקרא להם ככה.

לא יאומן, זה מה שמפריע לך? שאני קורא להם עבריינים????

אלונה גלגלה את עיניה למעלה.

׳לוני, די, הבטחת לי שתצאי מזה. את כבר לא עובדת שם יותר. מספיק׳ 

היא המשיכה לשתוק. היא הרגישה את ידו של אביעד מחזקת את אחיזתה בידה. 

-ניר, אני לא יכולה להתעלם. הם צריכים אותי, הם סומכים עליי. אין להם מישהו אחר לפנות אליו. אז הייתי שם בשבילם.

הוא עזב את ידה והסתובב חזרה מפנה לה את גבו. 

היא ניסתה לגעת בו אך הוא התנער והמשיך לשכב על הצד. 

אלונה עצמה את עיניה ושכבה על גבה, עד שנרדמה.

ב-11:02 היא התעוררה. ניר כבר לא היה שם. 

היא הסתכלה בנייד. 5 הודעות, 3 שיחות שלא נענו וכמה עדכונים פייסבוק אינסטגרם.

היא הניחה את הנייד חזרה על השידה על ידה. 

כעבור כמה רגעים היא התיישבה על המיטה. תפסה את ראשה בין ידיה לכמה שניות ואז קמה. 

היא לקחה את הנייד וניגשה למטבח.

לחצה על הקומקום להרתיח מים והתיישבה על הספה. 

היא התחילה לעבור על ההודעות . 

פרסומת של ערוץ שהיא רשומה- מחיקה

עדכון פרטי כרטיס אשראי

-״בוקר טוב יפתי, אוהבת אותך, צריכות לקפוץ לאמא לעודד אותה קצת…דברי איתי. עם צירוף תמונת האחיין החדש בן החודשיים״ מאחותה הגדולה הודיה. 

אלונה חייכה וכיווצה את שפתיה לנשיקה. ׳חיים שלי..׳ היא מלמלה.

הודעה מפורום לימודים אוניברסיטה פתוחה , בו היא רשומה 

״לונה, בואי נשב למבחן ב-17:00 אצלי/אצלך…׳ הודעה מיסמין חברתה מהלימודים.

3 שיחות שלא נענו מפליקס-שכונה. היא הקישה על השב שיחה.

-אלונה בוקר טוב. מה קורה? ענה קול של גבר.

היי פליקס, בוקר אור. מה שלומך?

-בסדר, חיפשתי אותך אתמול…

כן, בגלל זה חוזרת אליך. הכל בסדר?

-הוא שוב היה שם. לא הגענו למצב ניידת, אבל זה היה קרוב. בסוף הוא נרדם…

תודה רבה לך, יש לך מושג איפה הוא עכשיו? 

-אם התעורר אז בטח מסתובב איפשהו בשכונה

טוב, תודה לך על העדכון. מצטערת בשמו. שיהיה לך יום טוב. 

-יום טוב גם לך, מקווה שהוא יתפקח סופסוף האבא הזה שלך…

היא ניתקה את השיחה. נשמה נשימה עמוקה מאוד.

היא פתחה את אנשי הקשר וחיפשה את ׳עופר-עבודה׳ וחייגה. 

׳מה קורה אלוני, הכל טוב.?׳ ענה עופר

-כן, בסדר מה נשמע? 

בסדר, סוחבים מה אני אגיד לך…

-כולם במקום נמצאים? נגמרו הבריחות? 

איזה נגמרו.. 4 נערים בבריחה כבר שבוע. לא מוצאים אותם. 

-הבנתי, מישהו שאני מכירה? 

כמה חדשים, רובם אזור נתניה. רגע, למה את שואלת?

-לא סתם…

אלוני, את לא שואלת שומדבר סתם. מכיר אותך.

-לא לא, הכל באמת בסדר.

אלוני….

-באמת ,נו

את מתגעגעת אה, אמרתי לך שתתגעגעי. סתם עזבת. קטן עלייך כל העבודה הזאת.

-כן אה? לא נורא, צריך להתקדם בחיים. 

להתקדם? לאן בדיוק את מתקדמת? 

-לא משנה, עופר אני אדבר איתך. יאללה חיים, יום טוב. וניתקה

בינתיים הקומקום שרק ,מסמן על כך המים רתחו. 

אלונה הכינה לעצמה נס קפה והתיישבה על יד השולחן במטבח. 

׳אמא של יואב הנער׳- חייג.

-הלו? 

היי נעמה, מה שלומך? זאת אלונה…

-אלונה, מה שלומך יקרה? כמה טוב לשמוע ממך.

אני בסדר. מה שלום יואב?

שתיקה קצרה מהצד השני…

-יואב…אין לי מושג איפה הוא. הוא כבר כמה ימים לא היה בבית. אני כל כך מודאגת.

יש אפשרות שניפגש? אני צריכה לדבר איתך.

-את יודעת משהו? קרה משהו?.

בואי בבקשה ניפגש.

-כן כן, בוודאי. אני בבית את יכולה לבוא.

אלונה דפקה על הדלת מתחת לשלט ׳משפחת נאמן׳. 

אישה לא גבוהה במיוחד עם מטפחת על הראש פתחה את הדלת והזמינה אותה להיכנס.

הן התיישבו בסלון על ספה. 

נעמה מיד פרסה על השולחן עוגה בחושה, עוגיות ו-2 ספלים. 

תתכבדי יקירה, הכול הכנה ביתית. אני הכנתי.

וואי נעמה, כבר שכחתי כמה טוב את מכינה. איזה יופי. תודה רבה

היא לקחה ביס מהעוגיות. ועצמה לרגע את עיניה.

איזה טעים, וואו….

תראי נעמה, יואב התקשר אליי אתמול, הוא ביקש עזרה. הוא לא אמר לי איפה הוא. השיחה התנתקה ולא הצלחתי לחזור אליו. הסתובבתי עד הבוקר בפתח תקווה, חיפשתי אותו. כלום…

נעמה נענענה את ראשה קלות. 

-הילד הזה…אין רגע דל איתו. 

אלונה הביטה בה, מדברת, מאוכזבת ועייפה. 

עשרות פעמים בעבר שאלונה הייתה מוצאת את יואב, בנה של נעמה בבריחות שלו מפנימיה. זרוק ברחוב קופא מקור או ישן על איזשהו ספסל בפארק. 

אז היא עוד הייתה המדריכה שלו. 

לפני שבוע וחצי זרקו לנו רימון לחצר. מאוד נבהלתי. מזל שאף אחד מהקטנים שלי לא היה בגינה. 

מאיר היה במשטרה. אמרו שיבדקו, אבל אני לא סומכת עליהם. 

-ואיך יואב? איך הוא נראה לך בפעם האחרונה שראית אותו? 

אני יודעת שהוא מסתובב עם כל מיני אנשים ,לדעתי הוא חזר לגנוב. 

אלונה שמה לב שנעמה אחזה בחוזקה בספל התה שהיה בידה. טבעת יקרה קישטה את אצבעה. 

היא הביטה מסביבה. 

הן ישבו באמצע סלון גדול ומרווח. על הקירות הלבנים היו תלויות כמה תמונות של רבנים . על קיר אחר תמונה גדולה של זוג ביום נישואיהם מחובקים. 

נעמה שמה לב שאלונה נעצרה במבטה על התמונה ההיא. 

-זה עודד, הגדול שלי. עם אישתו. לפני שנתיים. 

יואב סיפר לי שעזבת בפנימייה. ממש עצוב.

כן, כבר לפני חצי שנה. אלונה המשיכה לבחון את הסלון הגדול בו ישבו. 

-ומה את עושה היום? התעניינה נעמה.

חתמתי קצת אבטלה, אחר כך עבדתי קצת כמזכירה באיזה משרד אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. השתעממתי שם. נרשמתי ללימודי קרימינולוגיה…

-כמה מתאים לך, אלונה את מהממת. אני בטוחה שתצליחי..

תודה רבה, היא חייכה. 

תגידי, למישהו שמהילדים שלך יש קשר ליואב? ז״א מישהו יכול ליצור איתו קשר לנסות להבין איפה הוא נמצא?

-יואב בדרך כלל יוצר קשר בעצמו. הוא מאוד מסתורי ולא משתף הרבה. הוא ילד רגיש.

יואב הוא נער מיוחד מאוד. מבריק הייתי אומרת, אבל מאוד קל לנצל אותו. הוא חי את האקשן ומשתעמם מאוד מהר בסביבה רגילה שלא מייצרת שום סכנה או לא גורמת לו לאדרנלין. 

-הוא מוכשר מאוד הילד שלי, יש לו ידי זהב. אני כל כך דואגת לו. 

הם אמרו לך או למאיר משהו מהמשטרה?

-לא אמרו כלום, רק שיחפשו אותו ואחרי 24 שעות יוכרז כנעדר. 

אלונה הריצה בינתיים מחשבות שונות בראשה.

-יש מישהו שאת חושבת שיכול לעזור?

אני פחות סומכת על המשטרה בעניין הזה. צריך לחשוב על דרכים אחרות להגיע אליו…

-תגידי, מה עם הרכז שלכם, רן? יואב מאוד העריך אותו, תמיד אמר עליו שהוא מאוד עזר לו והיה בין הבודדים שיואב סמך עליהם. 

-רן.. כן, הוא מאוד אהב את יואב. האמת שגם הוא כבר לא שם. עד כמה שאני יודעת הוא התנתק מהעולם הזה ונמצא במקום אחר בחיים.

כן, אבל מה, הוא לא יכול לעזור? זה היה נער שלו….

-אני אנסה לדבר איתו. אלונה חייכה אליה.

נעמה, תודה רבה לך. תעדכני אותי בבקשה על כל דבר קטן אם תשמעו מיואב. היא מיהרה לסכם וקמה מהספה.

-בוודאי, תודה לך. תבורכי משמיים. איזו מקסימה את. אמן ונמצא את הילד שלי.

הן נפרדו לשלום ואלונה המשיכה לאוטו שלה. 

נעמה ליוותה אותה ונופפה לה לשלום. 

מאתמול רן לא הפסיק להופיע לה במחשבות. היא נזכרה בתקופה הארוכה בה עבדו יחד. במשמרות המשותפות שלהם בעבודה עם הנערים, השיחות הארוכות אל תוך הלילה. 

אצבעה באופן אוטומטי נמשכה אל הנייד ללחוץ על חיוג לרן. 

לבסוף אחרי שהיססה היא לחצה על הכפתור הירוק לשיחה.

טוווו…טוווו…טוווו…טווו…….. הלו? 

היא שתקה לרגע. 

-הלו??? 

רן? היא שאלה בקול רועד

-מה קורה אלונה? 

בסדר, מה שלומך? 

-אני בטוב. טוב מאוד. מה איתך מה חדש?

הכול בסדר. ברוך השם….

שוב שתיקה.

אז איפה אני תופסת אותך? 

-אני בדרך לפגישה עם כמה לקוחות. 

הפתעת אותי עם השיחה הזאת…

רן, אנחנו נוכל להיפגש בבקשה? אני ממש צריכה לדבר איתך…

-קרה משהו? אני עסוק בקושי יש לי זמן לנשום.

אני מבינה, אבל זה באמת חשוב. לא הייתי מבקשת סתם. 

-אלונה, אם זה קשור איכשהו לפנימייה אז אני לא בעניין. זה מאחוריי ואין לי שום רצון להתעסק בזה…

אני יודעת. בבקשה , רק כמה דקות. 

-טוב, בואי ניפגש ב-19:00 ב-דדו. 

סגור. תודה 

-יאללה ביי.