כוכב אדום בשמי הכרם
פרק 1 'ברוכים הבאים לישראל' אמרה הדיילת וסימנה בידה הימנית לכיוון דלת היציאה מהמטוס. אישה כבת 35 בעלת מטפחת לראשה
פרק 2
תל אביב סוף אוגוסט 78. בגין חזק בשלטון לאחר המהפך המפורסם. 'אבניבי' של יזהר כהן מושמע בכל פינה ויהוד'לה בנצי ומומו הופכים לכוכבים. המדינה חגגה 30.
באמצע רחוב דיזינגוף נער בחולצה לבנה ומכנסיים כחולים פילס את דרכו בין ההמולה של הולכי הרגל ברחוב הסואן ביום שישי בבוקר. הוא עקף זוג זקנים שצעדו באמצע המדרכה ותוך כדי שהגביר קצב עקף גם אישה נמוכת קומה שזזה באיטיות בעודה נושאת שקים מלאי קניות. הנער המשיך בריצה קלה אל מעבר החצייה הקרוב והמתין ללא סבלנות לאור הירוק. במבט חטוף הוא זיהה אישה מבוגרת הולכת בשדרות רוטשילד מעלה ובהתחלף האור לירוק מיהר להשיגה.
'הגברת רובינא?' הוא שאל בהיסוס תוך כדי הליכה בצמוד לאישה המבוגרת. 'מי שואל?' היא ענתה בקול מופתע ועייף. זוג צעיר עם כלב חלף על פניהם וחייך אל עבר האישה. 'שמי מקס, ביקשו ממני למסור לך מכתב'. האישה עצרה ובחנה את הנער במבט שגרם לו לקפוא במקומו. איש נוסף כבן 50 עצר על ידם 'בוקר טוב גברת רובינא, כל טוב' והוריד את כובעו הרחב מראשו לאות הוכרה ושלום. חיוך ערמומי התפשט על פניו של מקס שלחש 'אז זאת את'. הוא מיהר להוציא מכיסו השמאלי מעטפה מעט מקומטת ומסר אותה לאישה המבוגרת שעתה וידה שזאת אכן הגברת חנה רובינא, שחקנית התיאטרון הנודעת. 'ממתי מחלקים דואר אישית באמצע הרחוב בחורצ'יק?' היא מלמלה לוקחת את המעטפה, כשהרימה מבטה הוא כבר לא היה שם.
כששבה הביתה התיישבה מול שולחנה והחלה לקרוא את המכתב. שריר בפניה לא זז בעודה קוראת מכתב ברוסית. היא נאנחה בכבדות כשסיימה לקרוא והניחה את ידה הימנית עליו. לאחר מכן היא קמה וניגשה אל השידה עליה עמד מכשיר הטלפון. היא פתחה את ספר הטלפונים והחלה לעבור שם שם, יודעת את מי היא מחפשת ,היא העבירה דפים במהירות ועצרה ב-ש' ולאחר כמה שניות הצמידה את אצבעה המורה על השם 'ס.שרמן'.
————-
ויקטור, כמו כל בוקר ירד למכולת השכונתית ונשאר שם שעות, לפעמים היה עוזר לעזרא בסידור סחורה חדשה והוא מצידו, היה זורק לו כמה לירות.
לינה שעדיין לא התרגלה לחום הארץ ולכן היססה לצאת להרבה זמן. כהרגלה התעטפה במטפחת ראש פרחונית והרכיבה משקפי שמש גדולות שכיסו חצי מפניה- כמו מבקשת להסתתר, אך אלו הבדילו אותה מבין ההמון ורק הבליטו את היותה 'חדשה'. היא הרגישה שמביטים בה, במיוחד נשים, בוחנות את סגנון הלבוש שלה, התכשיטים, ההתנהגות. הביטחון העצמי שלה היה מוטל בספק ועם זאת נאלצה להתמודד כמעט בכל יום מאז שהגיעה לארץ. היא רצתה להרגיש שייכת, אך לא ידעה איך. היא האמינה בכל ליבה שכאן יהיה אחרת, טוב יותר. לה ולבנה. היא החליטה להניח לעבר ברגע שירדה מהמטוס לפני כחודשיים, ראשה היה עסוק בעתיד שכרגע לא כל כך הסתדר לה, גם לא בדמיון.
מרחוק אפשר היה להריח את הריחות של השוק ,הרעש נשמע היטב ממרחקים. זה לא הזכיר את מוסקבה אפילו לא בקצת. נורא הרשים אותה החום והנחמדות של האנשים, נדמה היה לה שהיא הגיעה לארץ החיוכים הבלתי פוסקים. וזה הדהים אותה, איך אנשים במדינה שעברה כמה מלחמות כל כך קשות ונתונה למצב כל כך בעייתי לא מדוכאים. זה עודד אותה.
בכניסה לרחוב הצדדי ישבה חבורה של עולים חדשים סביב שולחן לא גבוה על רגל אחת. בקבוק וודקה וכמה פרוסות נקניק על ידו. 2 גברים לבושים בגופיות לבנות ומכנסונים קצרים ישבו ושיחקו ביניהם שחמט שלושת הנוספים ישבו מסביב וניהלו שיחה. הייתה זו שורה של חנויות קטנות ומכולת שכונתית שניהל עזרא. מטרים מהמכולת עמדה בסטה די גדולה עם שלט כתוב בכתב יד 'הבסטה של האחים' שעמד צמוד לרגל של הרצל, בעל הבסטה. שאפשר היה למצוא ולהשלים בה כל מה שהיה חסר במכולת.
לינה מיד זיהתה את אחיה בין חברי 'הפרלמנט' הרוסי. הוא ישב בחולצה מכופתרת פתוחה ובקבוק בירה בידיו. הוא לא שם לב אל לינה ומיכאל. לינה מיד הסיחה את דעתו של בנה לכיוון אחר כדי שלא ייראה את דודו יושב שם. הם הלכו לקצה שורת החנויות.
הם חלפו על פני דוכני פירות וירקות, פיצוחים בשפע, דוכני בשמים (זולים) שעמדו לצד סבונים עטופים בנייר ורוד.
מיכאל הגביר את הקצב והחל למשוך בידה של אמו, הוא הוביל אותה אל דוכן הסוכריות והמתוקים. הוא לא העז לבקש כלום, רק עמד שם והביט. גברת בשמלה עם ציורי פרחים עמדה לפניהם עם בנה וזירזה אותו 'יואל אני קונה לך סוכריה אחת עכשיו ועוד אחת למחר וזהו'. הילד סירב להשלים עם מר גורלו ודחף לידיה עוד כמה סוכריות ג'לי. הגברת שילמה למוכר ומשכה את ידו של בנה 'זהו מספיק לך להיום בוא מהר הביתה. בבקשה גברת תתקדמי' בחיפזון הורתה ללינה שבינתיים עקבה בעיון אחר התנהגותו של בנה. הוא עמד והביט בסוכריות, בוחר אותן בראש ומנסה לנחש איזו הכי טעימה. המוכר שקלט את זה לא כל כך רצה להפריע אך בינתיים סביב הדוכן התאספו עוד ילדים והוא העדיף לפנות אליהם קודם.
'קלוט קלוט את ההיא שם…' הפריע הרצל בקול חצי עייף לאחיו. 'תאמין לי אני כל יום פה, אישה כזאת יפה לא רואים כל יום…' הוא הסתובב אליו שוב 'עזוב רגע את האוכל, תראה איזו אישה אני אומר לך' פרצל כמעט הפיל את הפרצל מהידיים ומיד יישר מבט אל האישה המדוברת. 'זאת ההיא שסיפרתי לך אז. שהקפצתי במונית' הוא הכריז בשמחה. מרוב האושר הוא מבלי להתכוון שם את הפיתה בצד והזדקף על הכיסא. הוא משך אליו את המראה הקטנה שעמדה על הדוכן מלפניו ומיד החל לבחון את פניו, ותסרוקתו. 'הרצל איך אני נראה? טוב?'
'מכוער' הכריז הרצל מבלי להסתכל עליו. פרצל לא התרגש מההערה הזאת ונלהב החל לחשוב איך לגשת את לינה. 'אני רואה שהיא בפלוס אה?' אמר הרצל
-איזה פלוס?
-פלוס אחד, אתה לא רואה שהיא עם ילד פה?
פרצל תפס את מטבעות השוקולד שהיו ארוזות בסלסלת רשת אדומה.
לינה משכה קלות את ידו של מיכאל והם נכנסו למכולת. עזרא שהיה בינתיים עסוק עם לקוחות אחרים הרים מעט את מבטו ולרגע עצר להסתכל על לינה. חיוך החל להתפשט על פניו אך זה מיד נמחק כשהלקוחה הכועסת דרשה ממנו להזדרז עם החשבון.
'שלום לך _______' חם ושמח שמעה לינה. זאת הייתה מרגלית שנשאה בידיה סל מלא מוצרים. לינה מיד הנהנה בראשה לאות שלום מכיוון שלא ידעה איך לענות לה מעבר 'לשלום' הרגיל. מרגלית חייכה אל מיכאל וליטפה את ראשו. היא זיהתה מיד את הקושי של לינה במחסור השפה ובחוסר ההיכרות עם החנויות בארץ. היא סימנה בידה ללכת אחריה כאילו הייתה מדריכת טיולים שהעבירה סיורים שבועיים במכולת של עזרא.
הן הסתובבו כמה דקות בחלל הצפוף של המכולת. ________ מרגלית ניסתה להסביר ללינה בסימנים מהו כל מצרך שהיא מוסיפה לסל ומה היא הולכת לעשות איתו ולינה מצידה חייכה ונהנתה מחברתה של מרגלית. היחיד שלא התרשם כל כך היה מיכאל שנראה משועמם ונגרר אחרי אמו בין מדפים צפופים. לפתע הוא שמע רשרוש קטן מאחורי אחד המדפים ומיד פנה להתבונן בחריץ שנגלה מולו. הרשרוש נמשך אך איש אינו הופיע מבעד למדפים. הוא התקדם לאט לקצה השורה בעודו מתכופף מעט. הרשרוש נשמע מתקרב עד שלבסוף יכול היה לחוש אותו ממש מעל ראשו. הוא הביט למעלה וראה יד ובה מתנופפת רשת אדומה ובתוכה מטבעות שוקולד מכוסות זהב. תוך רגע היד נעלמה. הסקרנות החלה להשתלט על הילד והוא דילג אל עבר היציאה. אך לא היה שם אף אחד. הוא נעמד ביציאה כשידיו על מותניו בוחן את השטח ממולו. עזרא עמד מאחורי הדלפק וחייך אליו קורץ מסמן לו להביט רחוק יותר. הרשרוש התחדש ומיכאל מיד הבחין בפרצל שישב לצד אחיו בבסטה מרחק כמה צעדים ממנו. הפעם הוא לא מיהר לגשת אחר המטבעות אלא הביט לאחור בודק איפה אמו ומרגלית. לאחר שהשתכנע כי אמו נמצאת קרוב לכל מקרה יישר מבט עם פרצל שזרק את הרשת עם המטבעות באוויר לעברו. במיומנות רבה מיכאל תפס אותה ביד אחת. את הבעת פניו המאושרות קשה היה לתאר. מבחינתו הוא החזיק אוצר והמטבעות היו אמיתיות ושוות לכל דבר.
'הנה הילדדד _______' שמע מאחוריו את מרגלית. לינה נעמדה לידה ומיד הבחינה ברשת האדומה בידיו של בנה. היא הביטה קדימה והבחינה בהרצל ומאחוריו בפרצל שחיוך ממזרי היה מרוח על פניו.
'שבוע טוב גב' מרגלית' פנה אל מרגלית הרצל. היא בתגובה בירכה אותו בתימנית _________
הרצל בתגובה הוריד את כובע הקסקט שלו לאות תודה והערכה על דבריה. שני האחים פנו במבטם אל לינה. היא מעט נלחצה אך בחרה לחייך בחזרה וסימנה על הרשת האדומה, 'תודה גדול'.
מרגלית לחשה לה 'רבה…תודה רבה' תיקנה בעדינות. לינה מיד תיקנה את עצמה 'תדה רבה'
פרצל הכל כך מרוצה מעצמו הנהן באושר.
מרגלית התקדמה לכיוון הבסטה וסימנה ללינה לבוא אחריה. מיכאל הצטרף למרגלית ונעמד לצידה על יד הרצל, שמצידו דאג לקום ולהציג להם את הסחורה שברשותו. ניכר היה שעניין אותו להרשים את לינה ולכן הוא ניסה לקלוע לטעמה. פרצל בעיניים מאוהבות וצעדי ריחוף קלים נעמד בצד השני, מסדר את החגורה על מכנסיו ומתאמץ להראות זקוף ומרשים.
מרגלית מיד החלה לחפור בין מוצרי הבית. לינה לא גילתה עניין רב במוצרים אך התאמצה מאוד להסתיר זאת. פרצל עקב אחרי כל תנועה שלה. הוא ניגש והחל להציע לה מוצרים בעצמו. סבונים, מגבות וכל מיני ריחנים ובשמים. היא סירבה בנימוס והמשיכה ללכת לאורך הבסטה. פרצל הרגיש שהוא פשוט חייב לשכנע אותה לקנות משהו. מרגלית זיהתה כי הוא להוט על פי התנהגותו ופנתה אל לינה 'מה את רוצה? את מחפשת משהו מסוים?'
פרצל מיד זקף את שני אוזניו בעיון רב. היא לא ידעה איך להסביר להם והתחילה להנהן בראשה בשלילה, מה שהיא חיפשה לא היה שם. פרצל ומרגלית החליפו מבטים, שניהם היו נחושים לברר מה היא חיפשה ולכן לא התכוונו לוותר. 'מוסיקה…' ניסתה להסביר לינה. פרצל מיד קפץ ושלף קלטות ותקליטים. נראה לי היא אהבה את שימי אז כשהסעתי אותה הוא הכריז נלהב לעבר מרגלית. 'איזה מלך יא אללה. כולם אוהבים את שימי…אפילו עולים חדשים' . מרגלית השמיעה שיעול קל בכוונה כדי להעיר לו על ההערה האחרונה שלו. הוא מיד נרגע והבעת פניו השתנתה למבינה כי טעה.
לינה שוב הנהנה בשלילה הודפת קלות את הקלטות והתקליטים חזרה אל פרצל.
היא סימנה בידיה תנועות של ניגון על פסנתר וזמזמה מנגינה בקול לא גבוה.
'פסנתר???' שאל בהפתעה הרצל שבינתיים עקב אחר ההתרחשויות מהצד.
הוא ואחיו הסתכלו על לינה במבט אובד עצות. פרצל נראה כאילו הוא הרגע אכל את המאכל האהוב עליו אך בטעם שונה לחלוטין, או יותר נכון ללא טעם.
'מאיפה אני אביא לה פסנתר?' הוא מלמל לעצמו והביט בשאלה אל הרצל.
כמה שניות של שקט הופרו כשמיכאל הבחין בדודו לא רחוק מהם. הוא סימן לאמו וכולם מיד הפנו מבטם לעבר ויקטור וה'פרלמנט' הרוסי. הרצל ופרצל לא חיבבו אותם כל כך ולא התייחסו. מרגלית שילמה להרצל על סבון כלים ארוז בעטיפה חומה _____ (הכרת תודה בתימנית) ויחד עם לינה הן ניגשו אל דרכן הביתה. לינה לא רצתה לחשוף את בנה בפני חבריו של אחיה ולכן העדיפה להתעלם מהם ולהמשיך הביתה. בעודו מכניס את הכסף לכיס סימן הרצל לאחיו לעבר לינה. זה מיד הבין את הרמז ובכמה צעדים מהירים מיהר לקחת מידיה את השקית ואת הסל מידיה של מרגלית והתנדב ללוות אותן עד הבית. לינה הוחמאה מתשומת הלב שהוא גילה כלפיה אך הרגישה מעט לא נעים בעוד שמרגלית כהרגלה בירכה אותו ____ על נדיבותו. בזמן שהלכו בשדרה מרגלית התקדמה כמה צעדים וקראה לפרצל.
-מאיפה אני אשיג לה פסנתר?
– אני בטוחה שיש לכם מאיפה להשיג… טפחה על זרועו מרגלית בחיוך
-לכם? מי זה לכם?
-לך ולאחיך הרצל. _____ (ביטוי לממזר או משהו כמו קומבינטור) כולם יודעים שאתם משיגים כל מה שרק אפשר בעיר הזאת, מה זה בשבילכם להשיג פסנתר לעלמה יפייפיה ___(כינוי ליפייפיה)
-וואלה לא יודע גב' מרגלית. אני יכול להשיג לה דרבוקה אם היא רוצה.
מרגלית עיקמה עליו את מבטה. אוי יא מבורך מה היא תעשה עם דרבוקה? תשים עליה תמונה של שבזי?
-טוב טוב הבנתי. אני אשיג לה פסנתר.
'הנה הגענו כפרה' מעט מתנשפת הודיעה בכניסה לבניין. מרגלית לקחה מידו של פרצל את הסל קניות וגם את של לינה והודתה לו.
לינה חייכה אליו שוב 'תדה רבה' ומיכאל רץ אליו והביא לו כיף חזק. פרצל ההמום נשאר לעמוד במקום בזמן שהשכנות ומיכאל נכנסו לבניין.
אחרי כשעתיים ויקטור חזר הביתה, מסריח מאלכוהול. הוא התנדנד מעט ומיהר להתיישב בכורסא. לינה עתה יצאה מהמקלחת בחלוקה הלבן והתיישבה על הספה מולו. הוא גלגל את עיניו לעברה אך העדיף לא לדבר. היא גם מצידה לא מיהרה להגיב על המראה הלא מחמיא שלו.
-איפה מיכאל? שקט פה מדי.
-למה מה הוא מפריע לך? עושה הרבה רעש? בטון ביקורתי התעניינה לינה.
-סתם שאלתי. הוא מלמל ושקע בתוך הכורסא.
-ויטיה (קיצור של ויקטור) מה קורה? אתה מוכן להסביר לי בבקשה?
הוא לא ענה ואף סיבב את ראשו לכיוון הנגדי
-אני מבינה שקשה ואתה ודאי מרגיש…
הוא לא נתן לה לסיים את המשפט וקטע אותה. 'אין לך מושג איך אני מרגיש' הוא צעק לעברה.
היא נרתעה מהצעקה ומהריח החריף שיצא מפיו.
'אני. בעל השכלה הכי גבוהה ,הייתי מהנדס בכיר ביותר. נלחמתי ונתתי את כולי כדי לעלות לכאן… ובשביל מה???אה? בשביל מה????'
הייאוש והכאב השתלטו על קולו ונדמה היה כי בכל רגע הוא עלול לפרוץ בבכי.
לינה הרכינה את ראשה ושתקה, נותנת לו לפרוק את אשר על לבו.
'הרסתי משפחה בגלל הרצון להרגיש שייך, שלא ירדפו אותי. ראיתי את זלמנסון וקוזנצוב פותחים את הדלת לאנשים כמוני, וכלום.'
רוק נזל מזווית פיו, הוא הזיע כולו וטיפות הזיעה זהרו על מצחו.
-אתה יודע גם לי יש אלף ואחת סיבות להתלונן, היא אמרה לאחר כמה דקות של דממה מוחלטת. בית היתומים שנאלצתי לעבור בזמן שאתה גדלת במשפחה שלמה, הרדיפות שאתה מדבר עליהן הן כלום לעומת מה שחוויתי שם בשנתיים האחרונות. אבל אני לא הולכת להשתמש באף אחת מהן. רחמים עצמיים הם בזבוז זמן את זה למדתי עוד בבית היתומים.
ויקטור שתק, עיניו החלו להיעצם לאט . תמיד הפליאה אותו העובדה שאחותו אוהבת אותו ומתייחסת אליו בכזאת קרבה על אף שכל חייה הוא לא היה נוכח ולעולם לא דאג לה. הוא ידע שטענותיה מוצדקות אך הפעם העדיף לא להצטדק כהרגלו. כעבור כמה דקות הוא נרדם כשראשו מודבק לגב הכורסא ורוק ממשיך לנזול מפיו.
לינה השתתקה גם. זיכרונות החלו לצוף אל מול עיניה. בית היתומים, הלילות שנראו אז כמו נצח ורק נשאו תפילה שמישהו ייקח אותה משם. כל אותן פעמים שנאלצה לברוח ולחזור מחוסר ברירה. היא שנאה לחשוב על התקופה הזאת ולכן תמיד העדיפה לא לדבר עליה.
השולחן הקטן במטבח היה ערוך לקראת חזרתו של אחיה ממעט המוצרים שקנתה מוקדם יותר. כמה פרוסות גבינה צהובה ונקניק פרוס ועוגיות מוכנות לתה. אך כרגע הם עוררו בה בחילה.
ראשה החל להסתחרר וחולשה החלה להשתלט על גופה. היא נאחזה בצדי הספה עליה ישבה אך הרגישה שהאחיזה לא חזקה מספיק והיא נופלת. היא ניסתה להגיד משהו אך לא הצליחה. היא נשכבה על הספה עדיין מנסה להיאחז במשהו. עיניה החלו להיעצם וכאב עז הכה בראשה. היא נפלה על הארץ תופסת את החזה.
הדלת נפתחה.
פרק 1 'ברוכים הבאים לישראל' אמרה הדיילת וסימנה בידה הימנית לכיוון דלת היציאה מהמטוס. אישה כבת 35 בעלת מטפחת לראשה
כל הזכויות שמורות2024
השאירו פרטים ונהיה בקשר