ניו יורק 1998

 בפברואר 1998, מדיסון סקוור גארדן, ניו יורק.

אבא, אני לא רואה כלום, תרים אותי…תרים אותי גבוה- נדנדתי באוזנו של אבי בזמן שאני מושך לו ביד . 

הוא היה שקוע במשחק, בעצם כמו כל אחד בסביבה שלא יכול היה לנתק את מבטו מהפרקט. 

אבבאאאא אני לא רואה כלום, תרים אותי, בבקשה, הפצרתי בקול מתחנן עוד יותר ומשכתי בידו חזק יותר עד שהיה בחצי כיפוף. 

הוא העיף אליי מבט חטוף ובחלקיק השנייה שמבטנו נפגשו הוא אחז אותי מהר והושיב על כתפיו. 

הרגשתי על גג העולם, מלך העולם-כמו שצעק ג'ק , הדמות שגילם דיקפריו בטיטניק שיצא שנה קודם לכן.

כל המדיסון סקוור גארדן כמו על כף יד. 18322 האוהדים נגלו אל מול עיניי. הרגשתי סחרחורת קטנה והחלטתי להרתכז בנעשה על הפרקט. 

he's got the ball again in his hands….to Garnett, back to Kobeee . oohhhh

בחור בגופייה סגולה, עם אפרו עגלגל וזקן צרפתי עדין הרגע הטביע בעוצמה. 16-13 לנבחרת המזרח. 

כולם מיד יישרו מבט למסך הענק מעל ראשינו לצפות בהילוך החוזר. תשואות מחיאות הכפיים וה 'וואו' נשמעו בכל מקום. 

אבי הרים את ראשו גם, מיד אחזתי חזק בראשו כדי לא ליפול. 

-הילד הזה מטורף. איזה כישרון. 

איזה ילד אבא? מי זה? שאלתי מבולבל לחלוטין…

הילד הזה שהטביע הרגע, קובי בראיינט מהלייקרס. סך הכול בן 19.

וזה נחקק בזכרוני. קובי בראיינט.

המשחק נגמר בתוצאה 135-114 למזרח. מייקל ג'ורדן זכה בתואר השחקן המצטיין. 

כל הדרך הביתה אבי דיבר עם נהג המונית על המשחק. הנהג, אוהד מושבע של הניקס צחקק מדי פעם כששמע את אבי המתלהב מהדר את משחקו של ג'ורדן וקורא לו 'אלוהים'. 

-לא יודע לגביי 'אלוהים' אבל הוא בהחלט שבר לי את הלב יותר מדי פעמים. הלוואי ויפרוש בסוף שנה כדי שלניקס יהיה סיכוי….ענה הנהג בחצי חיוך. 

אבי המשיך כאילו מתעלם מדבריו של הנהג. 'ההטעיות האלה, והפיידאויי….איזה שחקן. יכול להטביע על הראש של כל אחד…הוא הכי גדול אי פעם'. 

אבי המשיך למנות את שמות כל המפורסמים שהספיק לספור בקהל. 

ראיתי את ג'ק ניקולסון, שרה ג'סיקה פארקר, מג'יק ג'ונסון, את טראמפ ו-את הגדול מכולם, מוחמד עלי. 

הנהג התעניין מאיפה אנחנו וכששמע שאנחנו מישראל חייך אליי דרך המראה וקרץ. 

-אז, לאן אתם הולכים מחר? יש תוכניות מיוחדות? הוא התעניין.

נראה לי שאקח את הילד ל-nba store אמר בביטחון אבי. אקנה לו חולצה של ג'ורדן.

'-אבא, אני לא רוצה חולצה של ג'ורדן. אני רוצה חולצה של קובי בראיינט…' 

אבי הסתובב ממושבו אליי והביט בי ואז בנהג. איזה קובי בראיינט? אני אמרתי ג'ורדן.

הנהג חייך אליו ותפך על כתפו. 'הילד מבין עניין…' 

אבי הסתכל עליו המום. 'אבל….' הוא התחיל להגיד עד שהנהג קטע אותו.

-ג'ורדן יפרוש בסוף שנה, תזכור את מה שאני אומר…. הילד הזה, הוא הדבר הבא. חבל שהוא לא בניקס.

למחרת נסענו מוקדם לחנות האנביאיי כמו שהבטיח אבי. לחובבי הכדורסל המקום הזה הוא כמו דיסנילנד אחד גדול. טיילנו ברחבי החנות, עלינו וירדנו קומות. חיפשתי סגול עם מספר 8. רצתי בין המעמדים הפרוסים ברחבי הקומה ועליהם חולצות בכל מיני צבעים. מדפים מלאי נעליים ועוד. 

לבסוף מצאתי. מעמד שלם עם גופיות תלויות על קולבים בגוש סגול וצהוב. רצתי לשם, מתחיל להעביר את הגופיות מחפש את מספר 8 עם שם המשפחה 'בראיינט'. 

6-ג'ונס, 9-ואן אקסל,34- אוניל,32- ג'ונסון, 33-עבדול ג'אבר…..הנה זה! בראיינט -8.

שלפתי אותה מיד והצמדתי לגוף. שמעתי את הגיחוך מעבר לכתפי. אבי ניגש אליי ובזהירות הרים את הגופיה שברובה הייתה פרוסה על הריצפה מפאת גודלה. הוא תלה אותה חזרה על הקולב וניגש לבחור עם כובע שעמד לא רחוק מאיתנו. 

יש לכם אולי גופיה של קובי בראיינט במידה M ?

-בראיינט, כולם בטירוף עליו מהבוקר…אני אלך לחפש לך, אדוני. 

כעבור כשתי דקות הוא חזר עם גופיה מקופלת בידיו בצבע צהוב והושיט אותה אליי. 

-אבא, אבל אני רוצה את הסגולה, כמו זאת ששיחק איתה אתמול.

אבא דאג להסביר לי שגופיה צהובה זאת גופית הבית של הלייקרס ואילו הסגולה היא גופית החוץ. הוא הצמיד את הגופיה אל גופי וחייך.

גם המוכר חייך ושלף את ידו כדי ללחוץ את שלי. הושטטתי לו את ידי והוא נתן לי כיף ואיחל 'גוד לאק, קיד'.